זה קרה ב-1999, בדרום דקוטה שבארצות-הברית. ג'ינה סקור, נערה בת 14, יצאה למחנה לצעירים שאורגן מטעם המדינה. זה היה מחנה מיוחד שנועד לצעירים שעברו עברות שונות על החוק. גינה נענשה על כך שגנבה כסף מהוריה ומחבריה לספסל הלימודים כדי לקנות אוכל וממתקים. היא אופיינה כנערה רגישה ואינטליגנטית, כתבה שירה ואף הייתה אמורה לקפוץ כיתה כאשר תחל שנת הלימודים הקרובה. באחת מימי חודש יולי, יום חם ולח, התבקשה ג'ינה לרוץ מספר רב של קילומטרים. היא הייתה בחורה כבדת גוף ושקלה 112 ק"ג, והתקשתה לבצע את המטלה. היא חשה ברע, והשתרכה אחרי קבוצת הילדים שרצה, אך מדריכיה לא הרפו והכריחו אותה להמשיך לרוץ.
ג'ינה התמוטטה, דיברה באופן מבולבל, עיניה התגלגלו וקצף יצא מפיה. באותה עת ישבו המדריכים בחדר, שתו ואכלו להנאתם והאשימו את ג'ינה שהיא אינה מתאמצת די ומתעצלת. ארבע שעות היא שכבה בשמש, מבלי שאיש ניגש לעזרתה. רופא שעבר שם במקרה הבחין בה והזעיק עזרה. בבית החולים לא נותר אלא לקבוע את מותה.
אנחנו אוהבים לשנוא שמנים. אנחנו חווים אותם כעצלנים, חסרי אופי, לא אינטליגנטים, לא נקיים, עצלנים, רגשנים ולא מוצלחים. ילדים שמנים מופלים לרעה ומועדים להקנטות על ידי חבריהם כבר מגיל שלוש.
הבעיה היא שפגיעה זו הולכת ונעשית מסוכנת יותר, כאשר היא נעשית גם על ידי המורים והנורא מכל - על ידי ההורים. ילדים החווים דחייה וההשפלה בשל משקל גופם חשופים יותר מבני גילם האחרים למחשבות אובדניות, לבעיות לחץ דם ולהפרעות אכילה. כך עולה מדו"ח חדש שהתפרסם החודש ונעשה על-ידי חוקרים מאוניברסיטת ייל ומאוניברסיטת הוואי. דו"ח זה מתבסס על כל המחקרים שנעשו ב-40 השנה האחרונות ועסקו בדעות קדומות בנושא משקל. לדו"ח זה יש חשיבות עצומה על רקע הנתונים לפיהם בשנת 2010 50% מילדי אמריקה הצפונית ו-38% מילדי האיחוד האירופי יסבלו מעודף משקל. במקביל לאינספור התוכניות הנרקמות כדי למנוע את ההשמנה, הרי שיש חשיבות עצומה לאופן בו נגן על הילדים הללו.
מה הורה יכול לעשות כאשר ילדו סובל מעודף משקל?
1. ראשית, יש לוודא האם הילד באמת נמצא בעודף משקל המצריך התערבות טיפולית. עבור חלק מהילדים, עודף משקל הוא משקל טבעי. במקרה כזה אין סיבה להכניס את הילד למסגרת טיפולית, שפעמים רבות עשויה לפגוע בו ולגרום להעצמת ההשמנה. חשוב לזכור הילד מצוי בתהליך של גדילה והתפתחות, ומשקלו אף הוא נמצא בתהליכי שינוי.
2. יש לפנות לטיפול כאשר מתרחש שינוי משמעותי במשקל הילד, החורג מתוואי עקומות הגדילה הקבועות שלו. כל שינוי חשוב, ויש לבחון אותו על רקע שינויים בגובה, תהליך התפתחות הגדילה של הילד לאורך השנים ושינויים במצב רגשי, פעילות גופנית או חולי.
3. טיפול דרוש גם כאשר קיימות בעיות בריאות נפשיות או פיזיות, הנלוות לבעיית המשקל והמאיימות על המקום הבריא של הילד.
4. התחושות של הילד כלפי גופו מושפעות מאוד מיחסנו אליו, מגילו ומיחס החברה. קשה לילדים לבטא את תחושותיהם האמיתיות כלפי משקלם, ופעמים רבות הם יתכחשו ויגידו שהם מרגישים נפלא. עלינו כהורים לדעת שאין זה בהכרח נכון. עלינו להיות קשובים למה שנאמר אבל גם למה שלא נאמר. עלינו לדעת שלעיתים בעיית המשקל היא בעיקר בעיה שלנו ולא של הילד. הוא אוהב את עצמו וחי עם גופו בשלום, ועלינו לנהוג במשנה זהירות שמא ניצור בעיה שבעצם אינה קיימת.
5. יש להימנע מהערות הנוגעות למשקל גופו של הילד. מהערות המתחילות ב"אם" ("אם תרד שני ק"ג, תיראה מדהים"), מבדיחות על אנשים שמנים זרים. ההימנעות מהערות קשה במיוחד כאשר אחד ההורה רזה ומעולם לא סבל מבעיית משקל.
עלינו להיות ערים להערות של קרובי משפחה, חברים או סתם אנשים המרשים לעצמם להעיר לילדנו באשר לאכילתו או למשקלו. במידה ואכן נאמרו הערות, הגיבו מיד מתוך מטרה לגונן על הילד שלכם. ודאו שהילד ישמע את תגובתכם.
6. יש לספק תמיכה והקשבה ללא תנאי. רק לא עצות והנחיות. כאשר מדובר באפליה חברתית על רקע השונות המשקלית, הילד זקוק לכך שפשוט נהיה איתו ובשבילו, ולא נשלח אותו לעשות דיאטה או שנשאל אותו למה הוא לא תופס את עצמו בידיים.
עלינו ללמד את הילד שהעובדה שמעירים לו בשל משקלו היא דבר לא מקובל בדיוק כפי שצוחקים עליו בשל צבע שערו או צבע עיניו. הילד חייב להכיר בעובדה שאין בו מום.
7. יש לגרום לילד להרגיש את האהבה אליו ללא תנאי. הידיעה המוחלטת של הילד שבני ביתו ובמיוחד ההורים נמצאים באמת עבורו, כאשר קשה לו בחברה - נותנת לו את הכוח להתמודד עם ההערות, ההשפלות והאפליה שהוא חווה.
ג'ינה התמוטטה, דיברה באופן מבולבל, עיניה התגלגלו וקצף יצא מפיה. באותה עת ישבו המדריכים בחדר, שתו ואכלו להנאתם והאשימו את ג'ינה שהיא אינה מתאמצת די ומתעצלת. ארבע שעות היא שכבה בשמש, מבלי שאיש ניגש לעזרתה. רופא שעבר שם במקרה הבחין בה והזעיק עזרה. בבית החולים לא נותר אלא לקבוע את מותה.
אנחנו אוהבים לשנוא שמנים. אנחנו חווים אותם כעצלנים, חסרי אופי, לא אינטליגנטים, לא נקיים, עצלנים, רגשנים ולא מוצלחים. ילדים שמנים מופלים לרעה ומועדים להקנטות על ידי חבריהם כבר מגיל שלוש.
הבעיה היא שפגיעה זו הולכת ונעשית מסוכנת יותר, כאשר היא נעשית גם על ידי המורים והנורא מכל - על ידי ההורים. ילדים החווים דחייה וההשפלה בשל משקל גופם חשופים יותר מבני גילם האחרים למחשבות אובדניות, לבעיות לחץ דם ולהפרעות אכילה. כך עולה מדו"ח חדש שהתפרסם החודש ונעשה על-ידי חוקרים מאוניברסיטת ייל ומאוניברסיטת הוואי. דו"ח זה מתבסס על כל המחקרים שנעשו ב-40 השנה האחרונות ועסקו בדעות קדומות בנושא משקל. לדו"ח זה יש חשיבות עצומה על רקע הנתונים לפיהם בשנת 2010 50% מילדי אמריקה הצפונית ו-38% מילדי האיחוד האירופי יסבלו מעודף משקל. במקביל לאינספור התוכניות הנרקמות כדי למנוע את ההשמנה, הרי שיש חשיבות עצומה לאופן בו נגן על הילדים הללו.
מה הורה יכול לעשות כאשר ילדו סובל מעודף משקל?
1. ראשית, יש לוודא האם הילד באמת נמצא בעודף משקל המצריך התערבות טיפולית. עבור חלק מהילדים, עודף משקל הוא משקל טבעי. במקרה כזה אין סיבה להכניס את הילד למסגרת טיפולית, שפעמים רבות עשויה לפגוע בו ולגרום להעצמת ההשמנה. חשוב לזכור הילד מצוי בתהליך של גדילה והתפתחות, ומשקלו אף הוא נמצא בתהליכי שינוי.
2. יש לפנות לטיפול כאשר מתרחש שינוי משמעותי במשקל הילד, החורג מתוואי עקומות הגדילה הקבועות שלו. כל שינוי חשוב, ויש לבחון אותו על רקע שינויים בגובה, תהליך התפתחות הגדילה של הילד לאורך השנים ושינויים במצב רגשי, פעילות גופנית או חולי.
3. טיפול דרוש גם כאשר קיימות בעיות בריאות נפשיות או פיזיות, הנלוות לבעיית המשקל והמאיימות על המקום הבריא של הילד.
4. התחושות של הילד כלפי גופו מושפעות מאוד מיחסנו אליו, מגילו ומיחס החברה. קשה לילדים לבטא את תחושותיהם האמיתיות כלפי משקלם, ופעמים רבות הם יתכחשו ויגידו שהם מרגישים נפלא. עלינו כהורים לדעת שאין זה בהכרח נכון. עלינו להיות קשובים למה שנאמר אבל גם למה שלא נאמר. עלינו לדעת שלעיתים בעיית המשקל היא בעיקר בעיה שלנו ולא של הילד. הוא אוהב את עצמו וחי עם גופו בשלום, ועלינו לנהוג במשנה זהירות שמא ניצור בעיה שבעצם אינה קיימת.
5. יש להימנע מהערות הנוגעות למשקל גופו של הילד. מהערות המתחילות ב"אם" ("אם תרד שני ק"ג, תיראה מדהים"), מבדיחות על אנשים שמנים זרים. ההימנעות מהערות קשה במיוחד כאשר אחד ההורה רזה ומעולם לא סבל מבעיית משקל.
עלינו להיות ערים להערות של קרובי משפחה, חברים או סתם אנשים המרשים לעצמם להעיר לילדנו באשר לאכילתו או למשקלו. במידה ואכן נאמרו הערות, הגיבו מיד מתוך מטרה לגונן על הילד שלכם. ודאו שהילד ישמע את תגובתכם.
6. יש לספק תמיכה והקשבה ללא תנאי. רק לא עצות והנחיות. כאשר מדובר באפליה חברתית על רקע השונות המשקלית, הילד זקוק לכך שפשוט נהיה איתו ובשבילו, ולא נשלח אותו לעשות דיאטה או שנשאל אותו למה הוא לא תופס את עצמו בידיים.
עלינו ללמד את הילד שהעובדה שמעירים לו בשל משקלו היא דבר לא מקובל בדיוק כפי שצוחקים עליו בשל צבע שערו או צבע עיניו. הילד חייב להכיר בעובדה שאין בו מום.
7. יש לגרום לילד להרגיש את האהבה אליו ללא תנאי. הידיעה המוחלטת של הילד שבני ביתו ובמיוחד ההורים נמצאים באמת עבורו, כאשר קשה לו בחברה - נותנת לו את הכוח להתמודד עם ההערות, ההשפלות והאפליה שהוא חווה.
איילת קלטר דיאטנית קלינית מומחית לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה. מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה.
http://www.eatingdialog.com
http://www.eatingdialog.com
